חיפוש

בני נוער וספרות: מי צריך את זה?

"לחיות בלי לקרוא זה מסוכן, אתה צריך להסתפק בחיים וזה כרוך בסיכונים לא מבוטלים." מישל וולבק


זמן הקריאה שלנו


והנה הוא, נער מתבגר המסתגר בחדרו עם ספר שאינו קורא. תשוקתו להיות במקום אחר מציבה בינו לבין הדפים הפתוחים מסך ירקרק כעין הים, המערפל את השורות. הוא יושב כשפניו אל החלון, הדלת מוגפת מאחוריי גבו. הוא אינו מעז למנות את השעות שחלפו עד שעלה בידו להגיע לאותו עמוד 48 (פנק דניאל מתוך, "כמו רומן", 1997, 18).


למה שבני נוער בימינו יתעניינו בספרות? אין ספק שזו שאלה טובה. קצב החיים היום מהיר הרבה יותר, ועצם הנוכחות הממושכת של הנוער בימינו מול המסכים מכווצת את הזמן שבעבר היה מוקדש לקריאת ספרים (בן רפאל, 2006). הערך השולט בחברה הוא הישגיות, ובעולם החומרי שבו אנו מתנהלים ההרגל לפתוח ספר ולקרוא בשעות הפנאי לא נתפס בידי בני הנוער כפעולה שתורמת להם בדרך כזו או אחרת. פעולת הקריאה דורשת סבלנות ומאמץ אינטלקטואלי ותוצאותיה נמדדות לאורך זמן ולא במיידיות. במציאות שכזו קריאת ספרות נתפסת כבזבוז זמן וכמיותרת.


אולי זה לא נראה לכם חשוב, אבל הטענה המרכזית שלי היא שלוויתור על קריאת ספרות יש משמעויות הנוגעות להתפתחותם של בני נוער באספקטים שונים של חייהם. החידושים הדיגיטליים גורמים לבני נוער, כמו גם למבוגרים, להסתפק בקטעים של מידע שמגיעים אליהם מהר: חדשות, סרטונים, ציטוטים, תמונות. כל זה מספק וממצה את יכולת הריכוז שהתקצרה עם השנים אצל בני הנוער (Socken, 2013).


כמו כן, מתי ואיפה נערים ונערות פוגשים את הספרות בימינו? כמות הזמן והמרחב שמוקדשים לתחום הספרות כיום בתקשורת ובמערכת החינוך מעידה על כך שמדובר בתחום שולי שאין לו תרומה רבה לחברה (Socken, 2013). מבחנים שנערכו ב-2015 ובדקו את רמת הקריאה של תלמידים אמריקאיים בכיתה ח מעידים על כך שבני הנוער אכן קוראים פחות, וגם על כך שהם קוראים פחות טקסטים ספרותיים ויותר טקסטים עיוניים. עוד נמצא כי התלמידים קוראים טקסטים שפחות מאתגרים אותם מאשר בעבר, והבחירה שלהם הייתה שתי רמות מתחת לדרישה של הגיל שלהם (Stotsky, 2016).


סקר שערכה לין קודי, סופרת ועיתונאית קנדית, בדק מה אנשים אוהבים כל כך באובייקט שנקרא ספר. התשובות שהיא קיבלה הפתיעו אותה. רבים ציינו את הריח של הספר, את הטקסטורה, את המשקה שהם אוהבים לשתות כשהם קוראים ואת התחושה של שקית הספרים שהם מחזיקים אחרי שיצאו מחנות הספרים. חלק גם השתמשו בביטוי "להתכרבל" עם הספר במיטה. מדובר אם כן ברגש של הנאה ושל פיזיות. כבני אדם אנחנו יצורים חושניים שזקוקים למגע, ריח וקול. במקרה של מסכים, הם לא ממלאים את הצורך הזה ((Coady, 2016.


היחס לספר מושפע אם כך מתחושות. בעולם החומרי של היום מוצרים רבים מועתקים לתחושות וגורמים לנו לרכוש אותם. קוקה קולה למשל היא "טעם החיים", וכשאנו רוכשים את המשקה אנו קונים גם את האשליה שמוכרים לנו. באותו אופן, הקשר שלנו לספרים מושפע פעמים רבות לא דווקא מהניסיון שלנו בקריאה, אלא מהאסוציאציות הרגשיות שהוא גורם לנו להרגיש. אם אני רואה בחנות ספרים ספר ילדות שאהבתי, זה יגרום לי להיזכר בחוויות ילדות נעימות. בהתאם לכך נמצא כי ילדים שהיה להם ניסיון חיובי בילדות עם ספרים ימשיכו לקרוא גם בבגרותם (Willingham, 2015). מענין לציין, שבעבר ה"הצגה העצמית" במשפחות רבות הייתה בדמות ספרייה מכובדת עם ספרים בסלון. היום הנוער שקוע במסכים ושם מתבצעת ה"הצגה העצמית".


את הכוח של האובייקט ושל המדיום עצמו תפס הרברט מרשל מקלוהן (1980-1911), אחד האבות המייסדים של ענף חקר המדיה. הוא היה מי שטבע ב-1964 את הביטוי "המדיום הוא המסר", ולטענתו לכל מדיום שבו נעשה שימוש לצורך העברת מסר, יש השלכות על האדם ועל החברה. הוא הסביר כי המכונה, ולא מוצריה, היא שמשפיעה על האדם ועל סביבתו החברתית (מקלוהן, 2003). מכאן שאם אנו בוחנים את הספר כאובייקט, לא מדובר רק במדיום שדרכו מועבר תוכן, אלא הספר (כאובייקט) הוא התוכן.


לבני נוער היום קשה להתרכז במדיום, שדורש מהם את כל תשומת הלב כמו קריאת ספר. התכנים האינטראקטיביים שהם רגילים להם מקשים עליהם גם לייצר רפלקציה, כלומר התבוננות עיונית או מחשבה עמוקה על משהו כדי לבחון אותו באופן יסודי (Prensky, 2001). הספר דורש מהקורא יכולות אחרות. לא מספיק לדפדף בו, צריך להתמסר אליו, לשים לב לניואנסים, לקרוא שוב ושוב ולפעמים לחזור אחורה בטקסט. מדובר בקצב אחר, איטי יותר של קריאת ספרות. זה קצב שמאפשר מודעות עצמית, לעומת חשיבה פרודוקטיבית ונמדדת (Socken, 2013).


עם זאת, לקריאה עדיין יש יתרונות משמעותיים. היא מאפשרת לנו לחוות ולהרגיש. למרות שהחידושים הטכנולוגיים שינו את דרכי החשיבה שלנו, טבע האדם לא השתנה. גם היום קשה להשוות את התחושה שקריאה ביצירת ספרות גורמת לנו לתחושה שאנו מקבלים מהאינטראקציות הדיגיטליות שבהן אנו ובני נוער פועלים. בנוסף, רק ספר יכול לספק לנו פרטיות טוטאלית, בריחה מהמציאות ויכולת דמיון מפותחת .(Coady, 2016)



הכול מתחיל בבית – בני נוער, הורים ומה שביניהם

רוב ההורים מעוניינים שילדיהם יקראו ספרים, לא בגלל שקריאה תגרום להם להיות חכמים יותר או להצליח יותר בחיים, אלא כי בעולם שלנו קריאה היא ערך (Willingham, 2015). אם כך, תפקידינו כהורים הוא לחבב על הילד את הקריאה, וזה אכן מצליח לכמה שנים טובות. הבעיות מתחילות כשאנחנו מתעייפים:


'למה אני? למה לא אתה? מצטערת, הערב תורך לספר לו!' 'אבל את יודעת שאני חסר דמיון'... בכל הזדמנות אפשרית שלחנו אליו מיופה-כוח, קול אחר – בן דוד, בת דוד, שמרטף, דודה שעברה בסביבה, קול שעד אז לא נשא בעול, שהעניין עדיין קסם לו (פנק, 1997, 35).


אם ברצוננו להנחיל את הקריאה למתבגרים שלנו הם צריכים לראות אותנו, ההורים, כאנשים קוראים. האם זה אכן כך? ואם לא, כיצד נוכל לדרוש מהם משהו שאנו לא עושים בעצמינו? עלינו לשמש להם מודל. הדיגיטציה לא העלימה ולא ביטלה את ההורות. גם היום תפקידם של ההורים הוא לכוון את הילד או הילדה המתבגרים. גם היום בני הנוער רואים חשיבות בתא המשפחתי. התקשורת בין הורים לבני נוער כוללת שיתוף של רעיונות, דעות, נורמות, פרספקטיבות וערכים, במתוכנן ושלא במתוכנן (בן רפאל, 2006). למרות שרבים מבני הנוער מחוברים גם בבית לעולמות הדיגיטליים באמצעות משחקי מחשב, אפליקציות ורשתות חברתיות, עדיין, יש משהו במשפחה ששורד את תהפוכות הזמן.


אחת הבעיות היא שעבור מתבגרים רבים קריאה אינה נתפסת כפעילות שנוגעת לעולמם. רבים מהם חושבים על ספרים כעל משהו שצריך לכתוב עליו סיכום או ללמוד ממנו. הספרים נראים להם משהו ישן, מבוגר, מנותק. במצב כזה שבו הקריאה הופכת לעוד משימה, ולעוד מטלה, והסיכויים שהילד יהיה אדם קורא נמוכים ביותר. המסר שעלינו להעביר למתבגרים, אם חשוב לנו שהם יקראו, הוא שקריאה היא דרך חיים, היא לא עוד מטלה:


אם מתעוררת שאלת הפנאי לקרוא, סימן שאין חשק לקרוא. כי בעצם לאיש אין זמן לקרוא. לא לילדים, לא לבני הנוער ולא למבוגרים... קריאה אינה תלויה בלוח הזמנים שהחברה מארגנת, קריאה, כמו אהבה, היא צורת חיים (פנק, 1997, 121-120).



מדוע חשוב שבני נוער יקראו ספרות בעידן הדיגיטלי?

אספתי כאן כמה סיבות, שמעידות על החשיבות שבקריאת ספרות עבור מתבגרים:

1. זמן: מתבגרים זקוקים לזמן, ולא סתם לזמן בנפרד מההורים, אלא לזמן עם עצמם. הם צריכים זמן כדי לחשוב על הערכים שלהם, על הזהות שלהם ועל הצרכים שלהם. הפסיכולוג אריק אריקסון (1994-1902) טען כי בגיל הזה מתבגרים זקוקים לזמן שאותו הוא כינה מוֹרָטוֹרְיוּם, מצב שבו הם יכולים להיות חופשיים ולהתנסות לבדם בחוויות שיובילו אותם לגיבוש זהות עצמאית. הבעיה עם העידן הדיגיטלי היא שלמתבגרים היום את האופציה הזו. היום הנוער מחובר כל הזמן ובכמה פלטפורמות, אם זה אינסטגרם, ווטסאפ או נטפליקס (Turkle, 2011).


2. להיות לבד ולהתרכז: היום אנחנו מאבדים את היכולת להיות לבד עם עצמנו. הזמן היחיד שאפשר להיות לבד היום הוא כשקוראים ספר. מה שאנחנו מאבדים בנוסף, כפי שכבר ציינתי, זה את היכולת להתרכז בעניין אחד לאורך זמן. בני נוער היום רגילים לצרוך מסרים קצרים ורבים, ולכן קצת קשה להם (וגם לנו המבוגרים) להתרכז לפתע בקו עלילה או בטקסט של מאות עמודים. אנו לא נוטים לייחס לכך חשיבות רבה כי כבר התרגלנו למציאות הזו, אבל היכולת להתרכז הכרחית לכל מצב בחיים ובעיקר לפתרון בעיות באופן יצירתי, מה שנקרא חשיבה מחוץ לקופסה. אם היום בני נוער לא יודעים לחשוב לרגע בעצמם, או להיות לבדם (בלי לפנות ישירות לגוגל) איך בדיוק הם יסתדרו בעולם האמיתי?


3. להתמקד: מחיר נוסף שבני הנוער משלמים בעצם החיבור לטכנולוגיות הוא ביכולת שלהם לבצע כמה משימות במקביל. תחילה, זכה ריבוי המשימות בקרב חוקרים להערכה, ואף היו מי שטענו שמדובר ביכולת קריטית לתפקוד בעולם העבודה של ימינו. עם זאת, היום ישנם לא מעט פסיכולוגים הטוענים כי מי שמצטיין בביצוע של ריבוי משימות לא בהכרח מבצע את המשימות בצורה הטובה ביותר. מה שגורם לנו להרגיש טוב במצב של ריבוי משימות הוא שהגוף שלנו מגיב באופן כימי לתחושה של ההישג ואנו מרגישים סוג של אופוריה, אבל למעשה אנו לא פועלים באופן המיטבי שלנו (Turkle, 2011).


4. פרספקטיבה: תרבות המסכים מקדמת את ה"אינדיבידואליזציה" על חשבון החינוך ההומניסטי לראיית האחר (בן רפאל, 2006). התכנים הדיגיטליים מתמקדים ב"אני", בעוד שהספרות עוסקת ב"אחר". צריך לזכור כי גם היום בני נוער צריכים ללמוד מיומנויות של הבעה וניהול של רגשות, אבל העולם הדיגיטלי פחות עונה על הצרכים האלו.


5. מורכבות: התוכן הוויזואלי ששולט היום ברשתות מציע קיצורי דרך ואשליה של הבנה בנושאים מורכבים, אך לרוב מדובר בהצגה פשטנית למדי. לעומת זאת, הקסם שבספרות נמצא בדיוק בכך. טקסטים ספרותיים אי אפשר לתרגם לעקרונות או לנקודות לדיון. ספרות טובה יכולה להציג גם רעיונות יומיומיים בצורה חדשה, וספרות טובה בהחלט יכולה להפתיע. המפגש של הקורא עם הטקסט הספרותי גורם לו לפגוש את עצמו, ואת הערכים שלו בדרך ייחודית שאי אפשר לחקותה (Socken, 2013).


אפשר לומר שגם בעולם הדיגיטלי שבו נמצאים בני הנוער שעות רבות במשך היממה, יש דרכים לבחינה של ה"עצמי" והכוונה היא לאפשרות של חיים וירטואליים ושל בניית אווטאר (דמות וירטואלית). החיים הדיגיטליים מאפשרים לבני נוער התנסויות שונות שלא היו אפשריות בזמנים אחרים, לטוב ולרע (התנסות במגדר שונה, גיל שונה, מראה שונה וכו'. השאלה היא האם לאותם בני נוער דיגיטליים יש את הזמן ואת האפשרות לפתח קודם כל "עצמי" מוגדר משל עצמם ועולם פנימי עשיר לפני שהם בודקים או מציגים אפשרויות אחרות.


ועכשיו, אם השתכנעתם בחשיבות של קריאת ספרות עבור בני נוער, הדבר הפשוט ביותר שתוכלו לעשות הוא להקריא להם, גם לגדולים יותר. אם תקדישו להם את הזמן ותקריאו להם, הם יקראו. אולי הם יגחכו תחילה, אבל הם ייהנו מתשומת הלב ובסופו של דבר גם מהסיפור. דרך נוספת היא לקרוא איתם באותו הזמן, זה יעזור גם לכם למצוא מן לקריאה וגם ייצור הרגל משותף. נסו ותיווכחו. הם אומנם שקועים בעולם הדיגיטלי, אבל הם לא כל כך שונים מאיתנו.

אני לא נאיבית, ומובן שאף אחד מאיתנו לא יצליח להזיז את הגלגל לאחור. התרבות הדיגיטלית אופפת את בני הנוער וצורכת שעות רבות מזמנם. הנטייה של רבים מאיתנו היא לקבל זאת. עם זאת, לטענתי למסגרת הביתית יכולה להיות תרומה רבה. בני נוער רבים עדיין קשובים להוריהם ואם אלה ישקיעו ויקראו להם בקול רם או ינסו לחבב עליהם את הקריאה בדרכים אחרות, זה אפילו יכול להצליח😊


ביבליוגרפיה


בן רפאל, אליעזר, 2006. "קווים לדמותו של נוער המסכים". פנים: כתב עת לתרבות, חברה וחינוך 37, 64-59.


ולטר בנימין, [1931] 1992. "פורקים ספרייה: הרצאה על אספנות ספרים" (קטעים ממסה). (תרגום) גיורא לשם, עיתון על המשמר. (ללא ציון מספרי עמודים)

מקלוהן, מרשל, 2003. להבין את המדיה: שלוחות האדם. תל-אביב: בבל.


פנק, דניאל, 1997. כמו רומן, ירושלים: שוקן.



Carr, Nicholas G., 2010. The Shallows: What the Internet Is Doing to Our Brains. New York: W.W. Norton.

Coady, Lynn, 2016. Who Needs Books? reading in the Digital Age. Henry Kreisel Lecture series.

Court, Joy (editor), 2017. Reading by Right: Successful Strategies to Ensure Every Child Can Read to Succeed. London: Facet Publishing.

PR Newswire, 2013. “New Study on Kids' Reading in The Digital Age”, Retrieved from https://search.proquest.com/docview/1269115181?accountid=14765

Prensky, Marc, 2001. “Digital Natives, Digital Immigrants Part 1.” On the Horizon 9.5: 1-6.

Socken, Paul, 2013. The Edge of the Precipice: Why Read Literature in the Digital Age? Montreal: McGill-Queen's UP.

Stotsky, Sandra, 2016. “What American Kids Are Reading Now.” Academic Questions 29.2: 188-197.

Turkle, Sherry, 2011. Alone Together: Why We Expect More from Technology and Less from Each Other. New York: Basic Books.

Willingham. Daniel. 2015. Raising Kids Who Read: What Parents and Teachers Can Do. San Francisco: Jossey-Bass Publishers.

87 צפיות0 תגובות