חיפוש

טיפת חלב: תרבות ההזנה של תינוקות במאה ה-19 במדינות העולם המערבי


מבוא

האם כל הנשים הניקו את ילדיהן במאה ה-19? או שכבר אז היו נשים שבחרו או שנאלצו להזין את ילדיהן בדרכים אחרות? עד היום ההנקה נחשבת לצורת ההזנה הבריאה והמומלצת ביותר עבור תינוקות. עם זאת, מסיבות שונות ומגוונות נשים רבות בוחרות להזין את ילדיהן באמצעות בקבוקים ובהם תחליפי חלב. כתוצאה מכך, בקבוקי האכלה לתינוקות הם חפצים המוכרים לנו היטב.

כשנתקלתי בתמונה של בקבוק חרס אנגלי ומעוטר הופתעתי לגלות שכך נראה בקבוק האכלה ב-1840. הבקבוק הספציפי הזה יעמוד במרכז הדיון הנוכחי. מחקרים העוסקים בילדות ובתרבות של ילדים בראייה היסטורית לא תמיד נותנים את הדעת על ההיבט החומרי. להיבט זה יש חשיבות רבה במחקר שכן באמצעות ניתוח של ממצאים חומריים אפשר ללמוד על האופן שבו אנשים חיו ותפקדו ביומיום. כשם שחפצים שונים בימינו עוזרים לנו ומשנים את חיינו (למשל טלפון נייד, מקרר, מחשב ועוד), כך גם בתקופות קדומות החפצים עזרו לאנשים בארגון החיים, בלבוש, בתזונה, בכלכלה ובהישרדות.

באמצעות ניתוח המאפיינים של בקבוק החרס הזה אערוך סקירה של ההתפתחויות הטכנולוגיות, הרפואיות, הכלכליות והחברתיות שחלו בתחום ההזנה של תינוקות באירופה ובארצות הברית במאה ה-19. במוקד הדיון אעסוק בשאלה שלה שני חלקים: כיצד החידושים הטכנולוגיים השפיעו על הבחירה של אימהות להאכיל את ילדיהן בבקבוק האכלה, וכיצד הם השפיעו על הזהות האימהית שלהן. המחקר הנוכחי אומנם מתמקד בחפץ אחד וספציפי, אבל הניתוח החומרי של החפץ ישמש כדיון משלים למחקר העוסק בחקר הילדות והמשפחה במאה ה-19. על ידי שיוך החפץ לזמן ולמקום שבו הוא היה בשימוש נוכל להסיק מסקנות וללמוד על המציאות ועל המורכבות שהיו כרוכים בהחלטה של נשים אם להניק את תינוקן או להאכילו בבקבוק.

עוד משחר ההיסטוריה אימהות ידעו שהתינוק שלהן יכול לשרוד גם אם לא הן לא יניקו, אך ידאגו לו לתחליף ראוי (גאבין 1989). כמו כן, כבר בתקופות קדומות היו נשים שהעדיפו לא להניק בעצמן, אלא להיעזר בשירותים של נשים מיניקות. הטענה המרכזית בדיון זה תהיה שלא מדובר כאן בעניין תזונתי גרידא, וגם לא בעניין פרטי כפי שנדמה לעיתים. מדובר במספר כוחות בחברה שחברו יחד והפכו את בקבוק ההאכלה למוצר פופולרי והם: העניין הגובר בילדים, ביטול מקצוע המינקת והתפתחות הכלכלה המודרנית והקפיטליסטית. הכוחות האלה שלא בהכרח עסקו בטובת הילד או בטובת האם, השפיעו על ההחלטה של אימהות ועל זהותן במאה ה-19 והשפעתם ניכרת עד לימינו.

לסיום חלק זה, להלן האופן שבו אציג את הדיון. תחילה אנתח את החפץ עצמו, לאחר מכן אדון באופן שבו האכילו תינוקות במאות ה-19-17 ובהתפתחויות הטכנולוגיות של ייצור בקבוקי האכלה לתינוקות באותן שנים. בסיום אציג ניתוח תרבותי של התופעה המבוסס על הכלים של המחקר ההיסטורי והסוציולוגי. ניתוח מעמיק של החפץ הנחקר יסייע בהסקת מסקנות שבאמצעותן נוכל להגיע לתובנות בנוגע לנורמות, לערכים ולאמונות של הנשים והגברים בחברה הנדונה ובמימושם.

חלק א: הגנאלוגיה של הבקבוק

תמונה מס' 1: V&A Museum of Childhood

1. התיאור הפיזי

את התמונה של בקבוק ההאכלה שבו אדון מצאתי באתר של מוזאון הילדות V&A הממוקם באזור האיסט סייד של לונדון (V&A Museum of Childhood Bethnal Green, London) . המוזיאון נוסד בשנת 1872 ובשנת 1974 הגדיר אותו מנהל המוזיאון סר רוי סטרונג כמוזיאון המתמחה בילדות ושמטרתו "ללמוד ולחקור מוצרים שנעשו עבור ילדים ועל ידי ילדים" (אתר המוזאון).

לפני כשנתיים ביקרתי במוזאון עם משפחתי וכשחיפשתי נושא לעבודה חשבתי שבאתר המוזאון אמצא חפץ שקשור לילדות ושאותו אוכל לחקור. כשראיתי לראשונה את התמונה של הבקבוק, הסתקרנתי ולא ידעתי למה הוא שימש. מהמידע המועט שבאתר המוזאון אפשר ללמוד כמה פרטים על החפץ. החפץ הוא בקבוק האכלה העשוי מקרמיקה. לאחר שמילאו את הבקבוק בנוזלים, בחלב אם או בחלב פרה, הוא היה ניתן לתינוק עצמאית. כמו היום, גם אז התינוקות ידעו לקחת הבקבוק בכוחות עצמם ולאכול, בכך הם אפשרו לאם לעסוק בדברים אחרים במקביל.

הבקבוק מעוטר בדוגמה של פרחים בצבעים לבן וכחול. המספר הסידורי שלו כפי שמופיע באתר הוא MISC.125-1981. לפי הקיצור miscellaneous אפשר להסיק שהוא משויך לקטגוריה "שונות". עובדה זו מעלה את השאלה מדוע הוא לא משויך לקטגוריה ספציפית יותר אם השימוש שלו ידוע. הצורה של הבקבוק שטוחה, והוא מורכב מבסיס וצוואר מוארך שסופו מחורר, כך שדרכו התינוק יכול למצוץ ולינוק את המזון. את הבקבוק היו ממלאים דרך החור שבחזית, והיו אוטמים אותו בפקק או בסמרטוט. אורכו של הבקבוק 18.4 ס"מ, והקוטר של הפתח בחזית הוא 2.7 ס"מ (אתר המוזיאון).

הבקבוק יוצר לראשונה על ידי חברת Davenport & Co בסביבות שנת 1840. חברת דוונפורט הייתה חברה בריטית לייצור כלי חרס ופורצלן בלונגפורט שבמחוז סטפורדשייר שבצפון-מערב אנגליה. באותו מחוז התקבצו כמה יצרנים של כלי חרס שהחלו בסוף המאה ה-18 לייצר כלים מעוטרים שהיו פופולריים עד לאמצע המאה ה-19.

בגרף אפשר לראות שהשנים 1850-1840 היו שנות השיא של ייצור כלי חרס מעוטרים (סמפורד 1997): תמונה מס' 2: Samform, M. Patricia, 1997

2. שיטת הייצור והעיטורים

על פי המידע המופיע באתר האינטרנט של המוזאון הבקבוק יוצר למטרות שיווק בכמויות מסחריות. הטכניקה שבה העיטור יוצר נקראת טכניקת העברה. כמו כן, הבקבוק עבר תהליך של זיגוג, פעולה שבה מוסיפים לכלי שכבת ציפוי דקה דמוית זכוכית במטרה להגן עליו וגם לצורך דקורטיבי (סמפורד 1997).

העיטורים הם בצורת פרי או עלווה בכחול על רקע לבן. מוטיבים של פרחים היו פופולריים מאוד במאה ה-19 בכלים מעוטרים. שנות השיא של ייצור כלים עם המוטיבים האלו היו 1849-1833. הגוון כחול קובלט, שהוא פיגמנט כחול ירקרק, היה הצבע היחיד שיכול היה לשרוד בחום התנורים באותה תקופה מבלי שיתפזר. כמו כן, השימוש בצבע הכחול הושפע מהאיורים הסיניים שהיו פופולריים בעיטור של כלי פורצלן.

אין ספק שהצבע הכחול היה גם הצבע הפופולרי של כלי חרס האנגליים. הכחול שהשתמשו בו באותה תקופה היה כחול מעומעם, שהיה קרוי flow blue. השיטה ליצור כחול שכזה התאפשרה על ידי תמיסה מתנדפת של אמוניה או ליים שאותה הוסיפו לתהליך השריפה של הכלים. הכימיקלים שגרמו לצבע להתפשט מחוץ לדוגמה המקורית יצרו אפקט של מעין הילה. הפופולריות של הצביעה הזו הייתה רבה החל מתחילת המאה ה-19 ונמשכה גם למאה ה-20 (סמפורד 1997).

מאות דוגמאות יוצרו מסוף המאה ה-18 ועד לאמצע המאה ה-19. הדוגמאות השונות שיקפו את הטרנדים הקישוטיים והחברתיים של אותה תקופה. הטכניקה שבאמצעותה ייצרו את העיטורים שעל הבקבוק נקראת הדפס מועבר והיא הייתה בשימוש החל מ-1750. את העיטור ציירו בשכבה שמתחת לזיגוג, אחרת העיטור לא היה נספג בחרס. היו מניחים נייר ספוג בדיו עם הדוגמה על החרס ואז מזגגים אותו. לשיטה הזו היו כמה יתרונות: היא אפשרה יצירה של מגוון דוגמאות, יצרה סטנדרט אחיד של קישוט וכן גרמה לכך שאפשר יהיה לייצר דוגמאות מורכבות בכמויות גדולות (סמפורד 1997).

בסוף המאה ה-18 המחירים של כלי החרס המעוטרים היו גבוהים, אבל החל מ-1840 המחירים החלו לרדת. היצרנים רצו להגיע גם אל מעמד הביניים ולכן הם הורידו את המחירים ובמקביל הפחיתו בכמות העיטורים ובגודלם. משפחות עירוניות בורגניות החלו לרכוש כלים מעוטרים ואפשר לשער כי הבקבוק שאנו דנים בו מצא את מקומו אצל משפחה כזו.

3. "הרוצח השקט": בקבוקי האכלה והבעיות שהיו כרוכות בשימוש בהם

מעניין לציין שלבקבוקי האכלה לתינוקות היו כמה וכמה כינויים. להלן כמה מהשמות שמצאתי במחקרים: בקבוק האכלה (feeding bottle), בקבוק יניקה (sucking bottle) וכינוי נוסף שקצת קשה לתרגם לעברית הוא pap boat. לצורך הדיון אקרא לו בקבוק בצורת קערה.

בחיפוש מעמיק יותר מצאתי עדות של מי שלדבריו "גדל על הבקבוק". אפשר לראות בקטע שציטטתי כיצד כינו ותיארו את הבקבוק באותן שנים באנגליה ממקור ראשון (הדגשה שלי):

I am one of Warwickshire family born between 1841 and 1850, all ‘brought up on the bottle’… I am well acquainted with the term ‘suck bottle’; but I never heard it in use…We however, had a special article, oval in form and flattish, somewhat in the shape of an ancient lamp, with a mid-oval hole for inserting the milk and water, and a nozzle, tipped as aforesaid. This was always known as a ‘baby’s bottle’; I never heard it called anything else (Notes and Queries 1907, 256).

מעניין שעל פי העדות הבקבוק נקרא "בקבוק לתינוק" וזה כינוי שלא מופיע במחקרים. התיאור של הבקבוק תואם לצורה של הבקבוק האנגלי שבו אנו דנים, חפץ שטוח ואובלי שיש בו חור באמצע וצוואר שבסופו פיה. כינוי נוסף לבקבוקי האכלה לתינוקות במאה ה-19 היה "הבקבוק הרוצח". אימהות רבות, מתוך כוונה לספק את המזון הטוב ביותר בשיטת האכלה זו לתינוקות שלהם, גרמו באופן טרגי למותם.

"הבקבוק הרוצח" היו בקבוקים תמימים למראה, הבקבוקים הללו היו עשויים זכוכית או כלי חרס ומתוכם יצא צינור גומי עם פיטמה בקצה. ייצורם החל בתחילת המאה ה-19 ונמשך לאורך התקופה הוויקטוריאנית באנגליה, והתפשט לשאר מדינות אירופה וארצות הברית. רק ב-1897 החלו לכנות כך את הבקבוק כשסוף סוף הגיעו למסקנה שהוא גורם להרעלה ולמחלות בתינוקות. על אף האיסור בסוף המאה ה-19 להשתמש בבקבוקים האלה, הם היו בשימוש ונמכרו עד 1920 (אתר nourishing death). תמונות 4-3: Nourishing Death website

למרות הרצון הטוב להאכיל ולדאוג לתינוקות על ידי האכלתם בבקבוקי האכלה, נושא ההיגיינה לא היה מפותח דיו ותינוקות רבים מתו כתוצאה משימוש בבקבוקים. היה קושי רב לנקות את הבקבוקים כראוי ואי אפשר היה לראות אם נותרו בפינות הבקבוק שאריות של מזון ישן שגרמו לזיהום ולמחלות. כמו כן, אם הפיה של הבקבוק נשברה היו נוהגים לעתים קרובות להחליף אותה בסמרטוט מזוהם. החלב היה מזוהם וחיידקים הצטברו בשרידי החלב וגרמו למחלות ולשלשולים אצל תינוקות (אתר המוזיאון). בעת ההאכלה של מזון בבקבוקים האלה, נאכלו גם רעלים רבים. חיידקים מכל הסוגים פרחו בצינורות הקשים לניקוי. עיצובו של הבקבוק סיפק שטח גידול לחיידקים ולמחלות.

הבקבוקים האלה היו אחד הגורמים לסטטיסטיקה המזעזעת של מוות ל-8 מתוך 10 תינוקות עד גיל שנתיים. חשוב לציין שבאותה תקופה היו גורמים נסתרים נוספים שגרמו למוות של תינוקות: טפטים, צעצועים, בגדים, תרופות "בריאות", אך בקבוקי האכלה שפותחו עבור תינוקות היו המסוכנים ביותר. באותן שנים גם לא היו עדיין פתרונות מדעיים למניעת זיהומים שכן רק בשנת 1862 החלו לפסטר את החלב בעקבות לואי פסטר וכך להשמיד את החיידקים שגרמו לאחוז תמותה גבוה של תינוקות (ונטורה 2017).

נוסף לכך היו עקרות בית מפורסמות, שכתבו ספרים רבי מכר באמצע המאה ה-19 ובהן עודדו שימוש בבקבוקים אלו. הן אף הציעו לנקות את הבקבוקים רק פעם בשבועיים או יותר. אחת מהנשים הידועות היא גברת ביטון שספרה לניהול משק הבית (Mrs. Beeton’s Household Management) שיצא לאור בשנת 1861 זכה להצלחה רבה ושימש מדריך לניהול משק הבית הוויקטוריאני בבריטניה.

מעניין שכל הכינויים של החפץ מתארים את הפעולה שעושים בו, כלומר אכילה, יניקה או מציצה. הבקבוק מזוהה עם עולם התזונה והרפואה יותר מאשר עם הבעה של קשר או של שייכות כלשהי לסובייקט עצמו שהוא התינוק.

חלק ב: התפתחויות באפשרויות ההזנה של תינוקות

1. כיצד האכילו תינוקות במאות ה-19-17?

שלושה דגמים של האכלת תינוקות היו בנמצא בתקופה שבה אנו עוסקים: הנקה אימהית, הנקה באמצעות מינקת והאכלה מלאכותית המבוססת על חלב של בעלי חיים. שתי השיטות הראשונות היו המקובלות ביותר ואילו השלישית, האכלה מלאכותית הייתה ידועה כמסוכנת כפי שתיארתי קודם לכן (ונטורה 2017).

לאור זאת אפשר לומר כי רוב התינוקות הוזנו באמצעות חלב אם, או של אימם או של מינקת (ונטורה 2017). הניסיונות הראשונים לאפשר האכלה מלאכותית התמקדו בכלים עצמם. המזון שבו האכילו תינוקות במאות הללו היה בעיקר חלב של בעלי חיים. באותה תקופה אחוז התמותה של תינוקות היה גבוה מאוד והניסיונות להאכיל תינוקות בשבועות הראשונים בחייהם בתחליף ולא באמצעות הנקה גרמו כמעט ל-100% מוות. כתוצאה מכך היה הכרחי שלפחות בחודש הראשון לחייו התינוק יקבל חלב אם (ברנס 1987).

הכלים הראשונים ששימשו להאכלה של תינוקות מתוארכים למאה ה-18 והם היו בקבוק בצורת קערה שבעזרתו האכילו את התינוק בנוזלים סמיכים, ובקבוקים מחרס שבאמצעותם התינוק ינק את הנוזל בעצמו. בקבוקי ההאכלה שבהם השתמשו בבתים היו בדרך כלל מקרמיקה והעיטורים שלהם תאמו לעיטורים של כלי האוכל של המשפחה. חלקם היו מעוטרים בפרחים כמו הבקבוק האנגלי שבו אנו דנים (הרמן וסנצ'ז 1997).

ההנחה המוסרית שאימהות בחרו שלא להניק את ילדיהן לא מתוך צורך, אלא מתוך רצון אישי נולדה במאה ה-18. הסיבות לכך שנשים לא הניקו לאורך ההיסטוריה הן רבות. אמנה כאן כמה מהן: כשהאם נפטרה, כשתינוק נמסר לבית יתומים או ננטש, כשלאם היה מחסור בחלב, כששכרו את שירותיה של מינקת (בדרך כלל במעמדות הגבוהים) וכשנשים יצאו לעבוד בהשפעת ההתפתחות האורבנית והתעשייתית (אובלדן 2014).

עדויות על נשים מינקות ידועות לנו כבר משנת 2000 לפני הספירה ועד המאה ה-20. בתורה יש מספר עדויות המוכיחות שהיו נשים ששימשו כמיניקות. מוכרת ביותר הדוגמה שבה בת פרעה ביקשה למצוא מיניקת עבור משה: "אשה מינקת מן העבריות" (שמות ב, ז). עם זאת, החל מאמצע המאה ה-16 החלו לצוץ ספקות לגבי השימוש במיניקות והדיון הציבורי תמך והדגיש את החשיבות של הנקה אימהית. למרות זאת, המשיכו להשתמש בשירותים של מיניקות וזה היה מקצוע מאורגן בעיקר עבור נשים מהמעמד הנמוך (סטיבנס, פטריק ופיקלר 2009).

בהשפעת המהפכה התעשייתית והמעבר של משפחות רבות לערים, נשים רבות מהמעמד הגבוה החלו במאה ה-18 לסרב להניק. הן דאגו לגזרה שלהן ולחיי החברה והנקה כלל לא נחשבה למעשה אופנתי במעמדן. כמו כן, נשים רבות החלו לעבוד וזו עוד סיבה לכך שהן לא יכלו להניק. אותן נשים מסרו את ילדיהן למינקות ויצאו להרוויח כסף עבור המשפחה. במאה ה-19 עם ההתפתחות בבקבוקי ההאכלה החלה ירידה במספר הנשים שמסרו את ילדיהן למינקת וב-1900 מקצוע המינקת כמעט ולא היה קיים עוד (סטיבנס, פטריק ופיקלר 2009).

בתגובה לכך גברה במחצית המאה ה-18 וגם במהלך המאה ה-19 הדרישה מנשים להניק בעצמן. רופאים, פילוסופים ומיילדות התעקשו על כך שאימהות צריכות להניק את ילדיהן בעצמן ללא קשר למעמדן החברתי (ונטורה 2017). למרות הלחץ המוסרי ההאכלה בבקבוק צברה תאוצה בתחילת המאה ה-19. ההבנה החדשה בנוגע להאכלה מלאכותית נגעה לקביעה כי יניקה מהבקבוק גורמת לרוק של התינוק להתערבב עם הנוזל לפני הבליעה כמו בהנקה. כמו כן היניקה אפשרה לשלוט בכמות של המזון ומנעה אפשרות של מזון רב שיעיק על הקיבה של התינוק בזמן ההאכלה (נוול סמית 1985).

המאה ה-19 הייתה גם תקופה של התעוררות רעיונית של נשים רבות. המציאות של הנשים השתנתה ונשים החלו לצאת יותר מהספירה הביתית. המגמה הזו גרמה לכך שאימהות באותן השנים חיפשו שיטות אלטרנטיביות להאכלה של תינוקות. במחצית השנייה של המאה ה-19 כבר היו בנמצא טכנולוגיות חדישות והתפתחויות מדעיות שאפשרו האכלה מלאכותית בטוחה שנמשכו לתוך המאה ה-20 (נוול סמית 1985). מספר רב של תינוקות הוזנו באופן מלאכותי מבקבוקים ומכלי האכלה אחרים במקום מהשד (אתר המוזיאון). בתת-הפרק הבא אתאר את החידושים שאפשרו האכלה מלאכותית שהיא גם בטוחה.

2. חידושים טכנולוגיים ומדעיים בתחום האכלת תינוקות

כשאנו באים לבחון תרבות חומרית חשוב לבחון אותה בהתאם לתקופתה, שכן לכל תקופה יש יכולות ייצור שונות. יכולות הייצור מתפתחות עם הזמן כתוצאה מפיתוח ומאימוץ של טכנולוגיות ומהתפתחות המדע. במאה ה-18 הדיון בנושא ההנקה נע בין התחום הציבורי-רפואי לתחום האידאולוגי-מוסרי. הדיונים האלו התעלמו מהלחץ הכלכלי והחברתי שגרמו לאימהות לנסות לקצר את תקופת ההנקה שלהן.

לאחר שהדפוס הפך לזמין יותר טקסטים מדעיים רבים עסקו בחיפוש אחר תחליפים ומתכונים לתחליפי חלב. להלן דוגמה למתכונים להכנת מזון תינוקות. המזון היה תערובות שונות של לחם שבושל במים רותחים, חלב, קמח וחיטה. השמות הלועזיים של אותן תרכובות היוpap, gruel, panada. הנה טבלה המדגימה את העיסוק בתחליפי חלב אם בין השנים 1851-1473 (אובלדן 2014):

תמונה 5 Obladen, Michael, 2014 :

הניסיונות להאכלה בתחליפי חלב לא היו מוצלחים בלשון המעטה. החלב של הפרות יוצר בערים בתנאים לא נאותים וללא פיקוח, וההובלה של החלב ללא קירור למרחקים ארוכים גם היא לא תרמה לאיכותו. הפסטור עדיין לא הומצא והחיידקים התרבו וזיהמו כל חלקה טובה.

שלב חשוב בהתפתחות ההאכלה המלאכותית היה הניסיונות לפתח פטמה מתאימה לבקבוקים. חומרים שונים שימשו לאורך השנים בתור פטמה מלאכותית: ספוגים, פטמה של עגלה, עור יעלים, קלף של מגילה, פקק שעם ושנהב מרוכך. אותם חומרים היו בית גידול נהדר לבקטריות. מכיוון שהסכנה של החיידקים לא הייתה ידועה המפתחים של הכלים לא ידעו עדיין להבחין שזוהי נקודת התורפה המשמעותית ביותר בנוגע להאכלה מלאכותית. בשנים 1850-1820 השתמשו עדיין בחלקים פנימיים של חיות בתור פטמות עד שב-1845 הומצא תהליך הגיפור, תהליך עיבוד באמצעות גופרית בטמפרטורה גבוהה, שמטרתו לשפר את האלסטיות, החוזק והעמידות של הגומי (אובלדן A 2014).

בשנים הבאות החלו בקבוקי הזכוכית להחליף את בקבוקי החרס. לא היה בהכרח קל יותר לנקות אותם, אבל לפחות אפשר היה לראות את שאריות המזון וכך אפשר היה לנקות טוב יותר את הבקבוק. מבחינת אחסון המזון, עד 1850 הדרך היחידה לדאוג לכך שהמזון לא יתקלקל הייתה על ידי שימוש בקוביות קרח. בשנים 1890-1860 פותחו טכנולוגיות שונות לייצור קרח, מה שאפשר הובלת מזון ממקום למקום מבלי שיתקלקל (אובלדן A 2014).

בשנת 1860 גילה לואי פסטר, שהיה חלוץ בתחום מחקר המיקרוביולוגיה, את תהליך הפסטור. זו הייתה תחילתה של הדרך לפיתוח של מכלים אטומים למזון שהומצאו ב-1810. לאחר מכן, בשנים 1892-1870 החל שיווק של חלב מפוסטר ואטום. (אובלדן A 2014). עם ההתפתחות בציוד הטכני לקירור ובפסטור התחיל העידן שבו תעשיית הפורמולה לתינוקות החלה לשגשג והגיעה לבתי אב פרטיים.

חלק ג: ניתוח תרבותי

הנקה היא לא רק תזונה, היא משלבת כמה נושאים: תזונה, רפואה והקשר בין האם והילד. להנקה יש יתרונות רבים המשפיעים לא רק על האם והיילוד, אלא גם על תחומים רבים בחברה: בריאות, חינוך, ממשל ועסקים. ההנקה סייעה למין האנושי לשרוד. עד המאה ה-20 האכלה מלאכותית משמעה היה מוות. תינוקות עברו מלחמות, רעב ומחנות ריכוז ושרדו רק בזכות הנקה.

עם זאת, עם השינויים והפיתוחים החדשים בתחום ההאכלה המלאכותית במאה ה-19 עולם הפרסום והשיווק הצליח להטמיע בציבור את ההנחה שבעולם המודרני אין בהכרח צורך בהנקה. התפיסה החברתית הייתה שזה מקובל לא להניק ושזה אפילו אינטליגנטי יותר. השילוב בין הטכנולוגיות החדישות ותרבות הצריכה גרמו לתפיסה שמדענים במעבדות סטריליות יכולים לשפר את מה שיש לטבע להציע (באומסלג ומישלס 1995).

במאה ה-19 גם גבר העניין בילד. עד המאה ה-17 היחס אל הילדים היה כאל מבוגרים קטנים וציפו מהם להגיב למחלות ולתזונה כמו שהמבוגרים מגיבים (ברנס 1987). בשנים 1900-1700 הנושא של האכלת תינוקות עדיין לא היה כלל במרכז הדיון במחקר הילדות. פיליפ אריאס (1984-1914), היסטוריון וסוציולוג צרפתי הנחשב למי שגילה את הילדות התייחס רק בקצרה לתופעה של המיניקות וטען שמדובר באמצעי זהירות במצב שבו לא הייתה אפשרות לאם לספק חלב משלה. עוד הוא טען כי האכלה מלאכותית היא מסוכנת, שכן היא לא היגיינית (נוול סמית 1985).

על אף העניין הגובר בילדים יצרנים במאה ה-19 לא מיהרו להשקיע בפיתוח של בקבוקי האכלה שכן באותה תקופה רק מי שלא הייתה לו ברירה האכיל את ילדיו בבקבוק האכלה, ואלו היו בעיקר ילדים נטושים או יתומים. עם השינויים החברתיים והדרישה לפתרון שיהיה בטוח להאכלה בבקבוק הבינו היצרנים שיש פה שוק עם פוטנציאל ושמדובר במוצר צריכה שהם יוכלו להרוויח ממנו (ונטורה 2017).

ההתפתחות הכלכלית באותה תקופה גרמה להתארגנות הכלכלית החדשה בערים שאנו מכנים כיום כקפיטליזם. הכלכלה החדשה שינתה את החיים של נשים וגברים כבר מהמאה ה-18. השינויים באו לידי ביטוי בחיי היומיום והם היו מרחיקי לכת לעומת הכלכלה הקדם-מודרנית שהייתה למעשה כלכלה של מחסור. גורם נוסף שתרם להתפתחות בתחום מוצרי ההאכלה קשור לדיכוי הכלכלי והחברתי של האישה. נשים החלו להיות יותר מודעות לעצמן, אפשר לומר שהשאיפה של האישה לבשה צורה קונקרטית בהתאם לאפשרויות החומריות ובעיקר הטכנולוגיות שעמדו בפניה (דה בובואר 2001). יש אף הטוענים כי הכוח הכלכלי של הנשים כצרכניות הוא שתרם לפיתוח הטכנולוגי של מוצרים כגון בקבוקים, פטמות, משאבות חלב ועוד. כל אלה אפשרו בסוף המאה ה-19 לאימהות רבות להאכיל את ילדיהן בצורה מלאכותית (ונטורה 2017).

אפשר לומר שמה שאירע באותן שנים היה התנגשות בין הצרכנות המודרנית ובין המדיקליזציה (Medicalization) של הילדות. תופעת ההזנה של תינוקות הכוללת עניינים שונים הקשורים למשפחה, לאימהות ולילדות הפכה בראש ובראשונה לעניין רפואי. המוסד הרפואי בעצם החליף את מוסדות הדת שנהגו לתת פתרונות במצבים חברתיים שונים. ילדים הפכו לעניין רפואי המנוהל בידי רופאים זכרים. השאלה שעולה בהקשר זה היא מדוע הרופאים הסכימו לקדם פיתוח של מוצרים שכביכול מנוגדים לעקרונות שלהם שהרי הם התנגדו להאכלה מלאכותית. התשובה לכך היא שהרופאים הבינו שבקבוקי ההאכלה לא ייעלמו ולכן הם העדיפו לפעול למען קידום מוצרים כאלה (ונטורה 2017).

ההכרה הרפואית בבקבוקי האכלה הייתה תגובה לשלושה שינויים שאירעו בסוף המאה ה-19 בתחומים: מדע, טכנולוגיה וכלכלה. ההתפתחויות האלו תרמו להיגיינה ולנוחות של התינוק ושל ההורה. מבחינה כלכלית הסתבר שזול יותר להאכיל בבקבוק את התינוק מאשר לשכור את השירותים של מטפלת-מינקת. הטכנולוגיה ותרבות הצריכה הובילו להנחה שמדענים מצליחים לשפר את הטבע האימהי וכך הם משחררים את הנשים מהנטל של הטבע ומאפשרים להן להשתמש בפלאי המדע המודרני. הנקה נתפסת גם כמיושנת ופרימיטיבית (באומסלג ומישלס 1995).

אחת מהדמויות הבולטות שחקרה את היחס של האם להנקה היא אליזבת בדינטר, פילוסופית והיסטוריונית פמיניסטית. בדינטר יצאה נגד התפיסה שאהבת אם היא עניין מולד, וביקשה לשחרר את הנשים מהרעיון שהן חייבות להיות אימהות. היא טענה כי כבר במאות ה-17 וה-18 נשים ניסו להגדיר את עצמן כנשים. העובדה שהתרבות עדיין לא העניקה לילד את המקום שכבש מאז, דווקא הקלה עליהן. אומנם כבר במאה ה-18 הופצו רעיונות בדבר השוויון ובדבר אושרו של הפרט, אבל אז דובר בעיקר על שוויון בין הגברים לבין עצמם ופחות בין גברים לנשים. עם זאת, במאה ה-18 נשים מהמעמדות הגבוהים יכלו להגיע למעין חירות הודות לפנאי ולממון שצברו (בדינטר 1985).

חוקרת נוספת שחשוב להזכיר בהקשר זה היא מרילין יאלום, היסטוריונית ופמיניסטית שעסקה גם היא בהאכלה של תינוקות לאורך ההיסטוריה. יאלום התמקדה באיבר המניק, הוא החזה הנשי וטענה כי לאורך ההיסטוריה המערבית החזה עצמו היה נתון לדיון של הציבור. בדיונים העוסקים בהנקה והאכלה של תינוקות החזה של הנשים למעשה לא היה שייך להן והמשמעויות שיוחסו לנושא לא שיקפו את הרגשות האמיתיים של הנשים (יאלום 1997). הרופאים היו מדגישים בפני האימהות הטריות את הסיכונים שבהחלטה שלא להניק באמצעות מידע מדעי אותו הם העבירו לנשים אפילו בשלב ההיריון. דגש מיוחד הושם גם על הקשר הפיזי בין האם לתינוק ועל מערכת היחסים ביניהם. הטענה הייתה שההנקה כרוכה במגע ולכן מקרבת ומשפרת את התקשורת בין אם וילד (לי 2007).

כאמור לא מדובר פה בעניין תזונתי גרידא. אם נחזור לבקבוק האנגלי מ-1840 נוכל כעת לנסות ולדמיין את אותה אם שהבקבוק היה שייך לה. אני יכולה לנחש שזו הייתה אישה מהמעמד הבורגני, אשת חברה שרצתה לשחרר את עצמה מהמחויבות של ההנקה. אישה שבחרה לא להניק מסיבות אידאולוגיות, ואולי גם מסיבות כלכליות הנוגעות לצורך לצאת מהבית לעבודה.

שינוי מרכזי נוסף שחשוב להציג היה במעמד של המשפחה בחברה. המשפחה המודרנית עברה שינוי וכבר לא נתפסה רק כמערכת ייצור כלכלית. ילדים כבר לא היו רק כוח עזר לעבודה והמשפחה הפכה לזירה המספקת תמיכה רגשית ושהיחסים בה קרובים. הבורגנים חיו בעיר והתקיימו ממקצועות חופשיים וממסחר או ממשרות ממשלתיות. מכיוון שלא היה להם מעמד חברתי ברור, הם נעזרו בתרבות כדי לבנות את עצמם (אילוז 2002).

משפחות מתחילות לצרוך מוצרים שונים. כשאני מתבוננת כעת בתמונה של הבקבוק האנגלי אני יכולה להבין את המיקום שלו בזמן ובמקום. באותה תקופה יצרני כלי החרס מבססים את עצמם ומייצרים כמויות מסחריות לצריכה ואף לייצוא. בתקופה שבה החידושים הטכנולוגיים והמדעיים עדיין לא התאפשרו והקיום היה קיום של מחסור ושל צורך הישרדותי אפשר לטעון כי אותה אמא שהאכילה את תינוקה בבקבוק הזה הייתה אימא שדאגה לתזונה נאותה לילד שלה, אבל לא הייתה לה את המודעות לסכנות הטמונות בבקבוק. יכול להיות שבמבט קדימה גם את תקופתנו ישפטו לאחור ויגלו עוולות לא פחות חמורים.

סיכום

מטרתה של עבודה זו הייתה להשיב על השאלה כיצד החידושים הטכנולוגיים השפיעו על הבחירה של אימהות להאכיל את ילדיהן בבקבוק האכלה, וכיצד הם השפיעו על הזהות האימהית שלהן. ניסיתי להראות כי כשאנו דנים בנושא האכלה מלאכותית אנו לא עוסקים רק בנושא רפואי ותזונתי, אלא בנושא הטומן בחובו כמה תחומים וכמה שחקנים מרכזיים: המוצר עצמו (הבקבוק), המשתמשים (בדרגה הראשונה התינוק, בדרגה השנייה ההורים והמטפלים), המעצבים (רופאים, יצרנים, מיילדות) והאווירה הרפואית-חברתית.

לצורך המחקר הסתייעתי בדיסציפלינות היסטוריות, טכנולוגיות וחברתיות שעזרו לי להגיע לתובנות שבעזרתן הצלחתי לגבש תמונה של החיים של אישה במשפחה בורגנית במאה ה-19. הממצאים החומריים הם גשר בין הממצאים הכתובים למציאות ההיסטורית שאותה אנו שואפים להבין ולחקור. בחינה ביקורתית של הממצאים החומריים עוזרת לנו לבחון את ההשערות שלנו המבוססות על הממצאים הכתובים (נוול סמית 1985).

כדי לבנות תמונה מהימנה יותר של הזהות האימהית של נשים במאה ה-19 אני חושבת שמעניין יהיה לחקור ולבדוק אם ישנן עדויות של נשים ממקור ראשון בנוגע להאכלה של תינוקות. מפאת המגבלה של היקף עבודה זו לא עסקתי בזה, אך מעניין יהיה לנסות לבדוק כיצד הנשים עצמן חוו את השינויים וההתפתחויות שחלו בהזנה של תינוקות בזמנן. נקודה מעניינת נוספת תהיה לנסות למצוא עדויות על ההתנהלות הזוגית בנוגע להזנת התינוק, כלומר מה חשב הגבר ומה חשבה האישה וכיצד הם הגיעו להחלטה. האם הגבר החליט, האם האישה הביעה את דעתה בנושא? אני חושבת שמידע כזה ישפוך אור נוסף ומעמיק יותר על תרבות ההזנה של תינוקות במאה ה-19 ועל פיתוח הזהות האימהית.

נקודה נוספת שחשוב לשים לב אליה היא שכשאנו בוחנים חפץ בהקשר לתרבות שבו הוא משמש חשוב לבחון לאינטרס של מי השחקנים המרכזיים דואגים? במקרה שבו אנו דנים הקהילה הרפואית מעוניינת בלקוחות, היצרנים מעוניינים ברווח כספי, אבל מה עם האם ומה עם התינוק? ומה מקומו של האב בדיון על הנקה? כשאנו מביטים לאחור קל לנו לבקר את השחקנים ההם ולפטור את הנושא בביטול. קל לנו לומר שבעבר לא התייחסו לילדים ברצינות ולא רצו בטובתם, אבל אם נבחן את חיינו כיום נראה שגם אנחנו מגיעים להחלטות שלא תמיד לוקחות בחשבון את טובת הילד.

לסיום, הייתי שמחה להתבונן מהצד בחיים של אותה אם שהשתמשה בבקבוק החרס והאכילה בו את תינוקה. החפצים שמקיפים אותנו מעידים לא רק על השימוש שנעשה בהם, אלא בעיקר על מציאות מורכבת הטומנת בחובה דעות, אמונות ואורחות חיים. ההיכרות עם החפצים פותחים בפנינו חלון למציאות מרתקת שאפשר ללמוד ממנה רבות. אני בהחלט למדתי.

תמונות ואיורים:

Davenport & Co, Early Years Collection, 1840. V&A Museum of Childhood Bethnal Green, London. https://www.vam.ac.uk/moc/collections/ceramic-feeding-bottle/

Nourishing Death website.https://nourishingdeath.wordpress.com/2013/08/15/murder-bottles/

Obladen, Michael, 2014. “Pap, Gruel, and Panada: Early Approaches to Artificial Infant Feeding”. In Neonatology, 105(4), 267-274.

Samform, M. Patricia, 1997. “Response to a market: Dating English underglaze transfer-printed wares”. In Historical Archaeology, Volume 31, Issue 2, 1-30.

מחקרים:

אילוז, אווה, 2002. תרבות הקפיטליזם. תל אביב: אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור. עמ' 20-7.

בדינטר, אליזבת1985,. וגם אהבה: תולדותיה של אהבת-האם מן המאה ה-17 ועד המאה ה-20. תל-אביב: ספרית מעריב, 103-58.

דה בובואר, סימון, 2001. המין השני כרך ראשון העובדות והמיתוסים. תל-אביב: בבל, עמ' 89-81.

Barness, Lewis, 1987. “History of infant feeding practices”. In American Journal of Clinical Nutrition, 46 (1), pp. 168-170.

Baumslag, Michels, & Michels, Dia L., 1995. Milk, money, and madness: The culture and politics of breastfeeding. Westport, Conn.: Bergin & Garvey, xxiii-6.

Ellie J. Lee, 2008. “Living with risk in the age of ‘intensive motherhood’: Maternal identity and infant feeding”. In Health, Risk & Society, 10:5, 467-477.

Gavin C. Arneil, 1989. “Socio‐Cultural Aspects of Breast‐Feeding in an Affluent Society”. In Pediatric International Volume 31, Issue 4, Aug 1989, 373-376.

Herrmann, Eleanor-Krohn, Sanchez, Diane, 1997. “Historiography: Feeding Infants, Invalids, and the Infirm”. In Western Journal of Nursing Research, 19 (4), 536-541.

Notes and Queries, Volume s10-VIII, Issue 196, 28 September 1907, 256.

Nowell-Smith, Felicity, 1985. “Feeding the Nineteenth-Century Baby: Implications for Museum Collections”. In Material Culture Review, 21, 15-22.

Obladen, Michael, 2014. “Pap, Gruel, and Panada: Early Approaches to Artificial Infant Feeding”. In Neonatology, 105(4), 267-274.

Obladen, Michael (A), 2014. “Technical inventions that enabled artificial infant feeding”. In Neonatology, 106(1), 63-68.

Samform, M. Patricia, 1997. “Response to a market: Dating English underglaze transfer-printed wares”. In Historical Archaeology, Volume 31, Issue 2, 1-30.

Stevens, Emily, Patrick, Thelma & Pickler, Rita, 2009. “A history of infant feeding”. In The Journal of Perinatal Education, 18(2), 32-39.

Ventura, Gal, 2017. “‘Long Live the Bottle’: The Rise of the French Bottle-feeding Industry in the Nineteenth Century”. In Social History of Medicine, 1-28.

Yalom, Marilyn, 1997. A history of the breast. New York: A. A. Knopf. pp. 13-17.


19 צפיות0 תגובות
אייקו קמץ קטן

| טלפון : 052-6236896